החלטה בתיק בש"א 3664/05

1.       זוהי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין, אשר ניתן על-ידי הרכב בית משפט זה בע"א 6255/05 ושבו התקבל ערעור המשיבים ונקבע כי הם אינם חבים בתשלום היטל ההשבחה, שנדרש מהם על-ידי המבקשת. מכיוון שהמשיבים כבר נשאו בתשלום שהוטל עליהם, רואה המבקשת חובה לעצמה להחזיר את הכספים מכוח הכרעתו של בית-משפט זה. לפיכך, הוגשה הבקשה לעיכוב ביצוע. בנסיבות אלו נצא מתוך הנחה, כי פסק הדין בערעור מקפל בחובו את חובת ההשבה, שאם לא תאמר כן, כי אז תרופתה היחידה של המבקשת היא בדרך של בקשה לצו זמני בערעור, בהתאם לתקנה 471(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

  עיקרי העובדות הצריכות לעניין

2.       המשיבים התקשרו עם חברה יזמית בחוזה לחכירת משנה של חלק ממקרקעין, שהחברה היא בעלת זכויות הפיתוח בו, בהתאם להסכם פיתוח שנחתם בינה ובין מינהל מקרקעי ישראל. לאחר תום תקופת הפיתוח ובטרם נחתם חוזה החכירה, פורסמה תוכנית 7573, אשר השביחה את המקרקעין ויצרה חבות בהיטל השבחה בסך של 1,978,910 ש"ח. המשיבים שילמו את ההיטל שנדרש מהם תחת מחאה וערערו על חיובם לפני בית משפט השלום בירושלים. בית משפט דחה את ערעורם וקבע כי עליהם לשאת בתשלום ההיטל. ביסוד פסיקתו עמדה ההנחה שלפיה בנסיבות המקרה דנן אין תחולה להלכה אשר נפסקה ברע"א 85/88 קנית נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה (פ"ד מב(4) 782). המשיבים ערערו על פסק-דין זה וערעורם התקבל כאמור. נקבע, כי אין מקום לאבחן את עניינם מהלכת קנית הנ"ל, שכן גם בעובדה שתקופת הפיתוח חלפה אין כדי לשנות את טיב זכויותיהם במקרקעין, בכל הקשור לגביית היטל השבחה.

מכאן הבקשה המונחת לפניי, שבגדרה עותרת המבקשת לעכב את ביצוע פסק הדין עד למתן ההכרעה בבקשת רשות הערעור אשר הוגשה על-ידה לבית המשפט העליון. לחלופין היא מבקשת לחייב את המשיבים במתן בטוחות ממשיות להבטחת תשלום ההיטל, באם בקשתה להרשות את הערעור והערעור מכוחה יתקבלו.

טענות המבקשת

3.        בפתח דבריה עומדת המבקשת על טיבה העקרוני של ההכרעה הנדרשת בהליך בקשת רשות הערעור, בשאלת פרשנותו של המונח "חוכר", לצורך הוראת סעיף 2(א) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, ובעניין ישימותה של הלכת קניתבנסיבות העניין. השלכותיה של הכרעה זו, כך טוענת המבקשת, חורגות מגבולות התיק הנוכחי, זאת על רקע גישת המינהל בשנים האחרונות לחתום על הסכמי פיתוח דומים, אשר נוסחם שונה מן המסמך הסטנדרטי שנדון בפסק הדין קניתהנ"ל. בנסיבות אלו סבורה המשיבה, כי ההכרעה בתיק דנן יכולה להשפיע על יחסיהם של יזמים רבים, שהתקשרו בהסכמי פיתוח מן הסוג הנדון, עם ועדות תכנון מקומיות ברחבי המדינה. עובדה זו, בצירוף הצורך בפרשנות תכליתית של המונח "חוכר" בנסיבות העניין, מבססים לטענתה סיכוי טוב למתן רשות הערעור ולקבלתו לגופו.

           לבד מסיכויי הערעור טוענת המבקשת גם לכך שמאזן הנוחות הנוטה לצידה. לעניין זה היא מצביעה על הקושי הצפוי לה באיתור המשיבים והשבת הכספים באם תזכה בערעור, נוכח העובדה שמדובר בשבעה בעלי מקרקעין שונים, אשר שניים מהם הם בעלי אזרחות זרה (משיבים 3 ו-6), ולאור היקפו הכספי הגדול של החיוב, בנסיבות שבהן קיימת אי בהירות לגבי מצבם הכלכלי והם מסרבים להפקיד בידיה ערבויות ממשיות, להבטחת התשלום אם ערעורה יתקבל. מוסיפה המבקשת וטוענת לעניין זה, כי אם יתקבל הערעור היא צפויה להיתקל בקשיים בנוגע לגביית ההיטל, זאת בשלב שלאחר מתן היתר בניה או הענקת אישור על העברת זכויות.

טענות המשיבים

4.        המשיבים מתנגדים לבקשה. לבד מטענתם לקלישות סיכוייו של הליך הערעור בבית המשפט העליון, הם גם עומדים על כך שמדובר בחיוב כספי, אשר לגביו אין קושי להשיב את המצב לקדמותו אם ערעור המבקשת יתקבל. בנסיבות אלו טוענים המשיבים, כי סיכויי ההצלחה בערעור ומאזן הנוחות הופכים לבלתי רלוונטיים וצריך לחול הכלל שמכוחו אין מורים על עיכוב ביצוע של פסק דין המטיל חיוב כספי, זולת במקרים חריגים. לטענתם, המבקשת לא הרימה את הנטל להוכיח קיומו של קושי מיוחד להשבת המצב לקדמותו, זולת אמירות בעלמא בדבר קושי לאתר את המשיבים. כשם שהם שילמו למשיבה את דמי ההיטל בטרם פנייתם לערכאת הערעור, כך גם לא צפויה כל בעיה בתשלום חוזר אם התוצאה תשתנה בהליך בבית המשפט העליון. מן הטעם האמור הם גם סבורים,  כי אין הצדקה לחייבם במתן ערבויות.

דיון והכרעה

5.        הכלל הוא, כי מי שזכה בדינו זכאי ליהנות מפירות זכייתו לאלתר ולפיכך בית המשפט יימנע, ככלל, מלהורות על עיכוב ביצוע ההחלטה השיפוטית, אלא אם מתקיים טעם מיוחד המצדיק זאת. טעם מיוחד כזה עשוי להתקיים בהתקיים שני תנאים מצטברים: האחד, שסיכויי הערעור של המבקש את עיכוב הביצוע טובים; ה שני, שהנזק העלול להיגרם לו במידה ובקשתו תידחה הנו נזק ממשי ובלתי הפיך (ע"א 5952/05 רוזנפלד נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ, תקדין-עליון, בסימן 3 להחלטה).

           אם לאחר בחינת סיכויי הערעור הגיע בית-המשפט למסקנה, כי זה אינו משולל יסוד, עליו לעבור ולבחון את התנאי השני, שעניינו בחינת הנזק היחסי העלול להיגרם לצדדים ממתן או מאי-מתן הצו. אם הנזק הצפוי למערער במקרה שהביצוע לא יעוכב וערעורו יתקבל, גדול מן הנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הביצוע והערעור בסופו של דבר יידחה - ראוי לעכב את ביצועו של פסק-הדין. במסגרת מבחן זה מקובל לבחון גם עד כמה ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו במידה ויתקבל הערעור. אם קיים חשש ממשי שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו במקרה כזה, יטה בית המשפט לעכב את ביצוע פסק-הדין (ע"א 6146/00 עיריית תל-אביב-יפו נ' בצלאל, תקדין-עליון,  בסימן 9 להחלטה).

6.        במסגרת בחינת האפשרות להשבת המצב לקדמותו מקובל להבחין בין פסק-דין הקובע חיוב כספי ובין פסק-דין הקובע חיוב בעין. ככל שמדובר בפסק דין כספי הכלל הוא, שיש לבצעו זולת אם המבקש צפוי להיתקל בקושי ממשי בהשבת הכספים שאותם יעביר לזוכה (ע"א 5952/05 רוזנפלדהנ"ל, בסימן 3 להחלטה).הטעם העיקרי לכך הוא, כי מימוש פסק דין המטיל חיוב כספי הוא בדרך כלל הפיך על דרך ההשבה (רע"א 3172/03 אורן הסלע בניה והשקעות נ' הוד, תקדין-עליון, בסימן 3 לפסק הדין).

           עם זאת, הכלל המנחה האמור אינו נטול חריגים. כך, למשל, עלול להתעורר קושי בהשבת המצב לקדמותו גם בתביעה כספית, בנסיבות שהמערער חויב בפסק הדין בסכום נכבד ביותר, היכול לפגוע במצבו הכלכלי באופן אנוש ובלתי הפיך, גם אם בסופו של דבר ערעורו יתקבל. מן העבר השני, כאשר ידוע שהמשיב אינו במצב כלכלי איתן, גובר החשש, שאם יתקבל הערעור לא יוכל עוד המערער לקבל חזרה את כספו (ע"א 6146/00 בצלאל הנ"ל, בסימן 9 להחלטה). כפי שהובהר בע"א 8680/03 איסמעיל נ' לבן (תקדין-עליון, בסימן 4 להחלטה): "מגמה זו מבקשת לבחון בחינה מהותית את היכולת הממשית להחזיר מצב לקדמותו, תחת החלת מבחן טכני המסתפק בסיווג אופיו וטיבו של פסק-הדין, ותו לא. עם זאת, גם בבחינת יכולת השבה כאמור, נשקל טיב עניינו של הזוכה ומידת הזדקקותו לכספי פסק-הדין, ונעשה שיקלול אינטרסים בין בעלי הדין".

7.        ודוק: היחס בין שני השיקולים דלעיל אותם בוחן בית המשפט בבואו להחליט האם לעכב ביצועו של פסק דין הוא כשל כלים שלובים: ככל שבית המשפט משתכנע כי סיכויי הערעור גדולים יותר, כך תידרש הוכחה פחות מוצקה בדבר נטייתו של מאזן נוחות לטובת המערער, ולהפך: כאשר לא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו, בדרך-כלל יהא די בכך שלמערער סיכוי כלשהו, ולו קלוש, כדי להיענות לבקשת עיכוב הביצוע. זאת ועוד, בשל העובדה לפיה כנגד ערעורו של המבקש את עיכוב הביצוע עומד המשיב, שלזכותו פסק דין שיצא תחת ידי בית המשפט, הרי שחרף האפשרות שבסופו של הדיון בערעור הגלגל יתהפך, ראוי ככלל להתנות את עיכוב הביצוע בהפקדה להבטחת נזקי המשיב בשל עיכוב הביצוע (שם, שם).

8.        בדיון בבקשה לעיכוב ביצוע - נוכח אופייה וטבעה של ההחלטה - אין, מן הסתם, אפשרות לדון באופן יסודי בסיכוייו של כל צד בערעור (ע"א 322/98 חיפה כימיקלים דרום נ' משרד התעשייה והמסחר, תקדין-עליון), מה גם שבשלב זה לא רצוי שבית המשפט ינקוט עמדה שהיא מעבר להתרשמות על פני הדברים (ע"א 6146/00 בצלאל הנ"ל, בסימן 8 להחלטה). 

           בענייננו יש לשקול במסגרת הנ"ל גם את העובדה, שעל המבקשת לחלוף על פני המשוכה של בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, כך שהקושי הניצב לפניה אינו מבוטל (בש"א 3442/05 עיריית בת-ים נ' גני יפית חברה לבנין והשקעות בע"מ,תקדין-עליון, בסימן ז' להחלטה). לעניין זה ייאמר, כי ערעור שני (ברשות) לא נועד לבירור פרטני של שאלה, האם במקרה מסוים יושמה כדין ההלכה המשפטית הקיימת. הוא נועד לבירור שאלות משפטיות בעלות משמעות וחשיבות כלליות המשמשות לפיתוח המשפט בדרך כלל (א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית, תשס"ה) 598; רע"א 385/93 בית נח - בית החלמה מזור בע"מ נ' מ"י,פ"ד מז(3) 221 , 222).

           בענייננו, גם המבקשת מסכימה, כי השאלה המרכזית שבמחלוקת נוגעת לאופן יישומה של ההלכה בפרשת קנית, כאשר השאלה היא האם בנסיבות המקרה יש מקום לאבחן אותה. אמנם אליבא דמבקשת הכרעה זו חורגת מגבולות המקרה דנן, נוכח שינויים שהוכנסו לטענתה בחוזי הפיתוח "החדשים" של המינהל, והכוללים מאפיינים מיוחדים של הענקת זכות חכירה כבר בתקופת הפיתוח. אולם, טענה זו נטענה בעלמא מבלי שתיתמך בתשתית ראייתית כלשהי, ולמעשה אף אין לה זכר בתצהירו של מר עיני, המצהיר מטעמה.

9.        אשר למאזן הנוחות: המבקשת לא הביאה ראיות כלשהן להוכחת קושי אפשרי בתשלום ההיטל על-ידי המשיבים, אם ערעורה יתקבל לבסוף. למעשה נטען קושי קונקרטי רק באשר לאפשרות הגביה ממשיבים 1 ו-3, בהיותם אזרחים זרים שמקום מגוריהם אינו ידוע (סעיף 7 לתצהירו של מר עיני).